שפלת יהודה וסביבותיה מקור לידע ורעיונות פיסוליים

מאת: שולה ומשה שק

משה שק רואה את רובדי ההיסטוריה היהודית מבעד לפריזמה של ההווה. פעם הרי כולם היו פה יהודים. הקשר שלו לחבל שפלת יהודה הוא חזק ועמוק. שק, פסל ותיק ואיש של חומר ורוח, מחפש ומוצא הקשרים ושורשים תרבותיים אוניברסלים במחילות ובמערות הרבות באזור.
שק שהיה בין מקימי הקבוץ, כבר נראים פסלים שלו עשר שנים אחר כך. אותות תרבות חדשים שהזדרז להציב על האדמה. פסליו המרשימים, מעין טוטמים, לוו את חברי הקבוץ מאז ומתמיד. בטיוליו באזור הוא מגלה וחושף, לומד ומפנים צורות ואסטטיקה של תרבויות קדומות יותר, שחיו כאן באזור.

"בתקופות קדומות כולם היו פה יהודים. למשל הפסיפס בבית אלפא הוא של בית כנסת, ויש שם בדיוק אותו סיגנון כמו הפסיפס בכנסיה, שניהם שימשו כרצפה למקום תפילה ציבורי. עמי האזור חיו בקרבה תרבותית גדולה יותר משאפשר לדמיין. בכפר יאטה בדרום הר חברון הדליקו נרות חנוכה שנים רבות לפני שהיגיעו הישראלים בששת הימים. התושבים פחדו להחשד כמשתפי פעולה והפסיקו את המנהג העתיק.
הזיכרון הקולקטיבי של רב תושבי ישראל היום מתחיל בתנך. תוך כדי התעלמות מוחלטת מהעבר היותר רחוק. צריך להעביר את המודעות שמרמזת על קשר מוקדם לתנך ושהיהדות צמחה על רקע תרבויות עתיקות אחרות. התרבות היא הדבר היחיד שמחבר באמת עם למקום. וכך זה קורה בכל המקומות מהמאיה בדרום אמריקה, דרך האדם הקדמון בצרפת ועובדי האדמה בישראל הקדומה. תרבויות האשורים הבבלים שומר ואכד התפתחו במסופוטמיה בין הפרת לחידקל והשפעתם ניכרת מאד גם כאן בין הירדן לים.

תרבות מקומית ידעה להרכין ראש ולעשות בקטנה את הצלמים שנדרשה לעשות על ידי השלטון החדש שהגיע לאזור. אז הם עשו משהו קטן ,ככה עד יעבור זעם, משהו עם צחוק, עם קריצה. זה מה שאני עושה צלמים אבל עם קריצה. זוהי חכמת הנמכת הקומה.ישראל היתה ארץ מעבר, באו תרבויות שונות ושלטו. מי
שישב פה קלט השפעות מכל התרבויות הייחודיות החדשות.

למה התנך נכתב דוקא בארץ ? פה נשארה התמצית, שבזכותה נוצר אופי מיוחד, מדהים ומעשיר. התרבויות שנוצרו באזור הן תרבויות של רצף, של קשר ושל חיבור. הלוקאליות של האזור, משמעותה, סינתזה של תרבויות. התרבויות השונות שנפגשו בצומת הדרכים הצמיחו דבר חדש. כאן נוצר האלף בית הפונטי, כאן נכתב התנך, כאן צמחו היהדות הנצרות והאיסלם. הצלמים שלי הם חילונים והומניסטים כי אני מאמין בצורך האנושי המתמיד לפרש ולחפש. מקור הסמכות נמצא בתוך האדם, והאדם הוא אחראי למשמעות לפרשנות ולחיפוש. הגעגוע הוא המולדת האמיתית של האדם. אני מאמין שהתיקון אפשרי, ושהאמנות לוקחת חלק בתיקון זה."